מאירי על סנהדרין ל״ו ב

1 כל הדרכים שביארנו בדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות אף דיני מלקות וגלות שוים בהם חוץ מאחת במלקות והוא שהמלקות בשלשה ואין אחד מדברים אלו בשור הנסקל חוץ מאחת והוא שדינו בעשרים ושלשה לא נאמר כמיתת הבעלים כך מיתת השור אלא לענין עשרים ושלשה שהוא עיקר הענין ועליו ראוי לדרוש עיקר ההיקש אבל שאר הדברים כלם לענין הצלה הם באים ולהצלת שור אין קפידא כל כך במקום שצריך לקיים ובערת הרע:

2 כבר בארנו שאין מושיבין בדיני נפשות זקן מופלג שכבר שכח צער גדול בנים ולא סריס ולא מי שאין לו בנים שכל אלו האכזריות מצויה בהם ואתה רואה שכל עצמינו אנו משתדלים להצלה ולרדיפת זכות ומ"מ במסית אין אנו משתדלים בהצלתו כלל ומתוך כך יצא מכלל דיני נפשות בכמה דברים כמו שיתבאר ומושיבין בדינו זקן וסריס ומי שאין לו בנים וכל שאכזריות מצויה בהם זקן זה דוקא שאינו מוליד שאם הוא מוליד הרי לא שכח צער גדול בנים וי"מ שלכתחלה הוא שאין מושיבין אבל אם הושיבוהו כשהוא בחור אע"פ שהזקין דן כדרכו והולך שמאחר שהורגל בדיני נפשות אין כאן בית מיחוש בתלמוד המערב אמרו ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפילו פחות מבן עשרים ושלא הביא שתי שערות כשר לדון דיני ממונות ואינו כשר לדון דיני נפשות ונראה לי בפירושו שכל שלא הביא שתי שערות נקרא קטן עד עשרים אפילו בסימני סירוס כמו שבארנו במקומו ואמרו כאן שאעפ"כ הואיל והוא גדול מצד השנים כשר לדון דיני ממונות:

3 הגר דן את חברו גר בדיני ממונות אפילו אין אמו מישראל אבל אינו דן את ישראל עד שיהא אמו מישראל ודיני נפשות אפילו אמו מישראל עד שיהא אביו ואמו מישראל וכן לחליצה וכן יראה ביבמות פרק מצות חליצה שאמרו שם גר דן את חברו ואם היתה אמו מישראל דן אפילו ישראל ולענין חליצה עד שיהיו אביו ואמו מישראל וודאי בדיני ממונות היא שנויה וגדולי הרבנים פירשו שם שאותה שמועה בדיני נפשות ולדבריהם גר דן אפילו ישראל בדיני ממונות ואף בשאין אמו מישראל ואין נראה כן שהרי נאמר שום תשים וכו' כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך ודיני ממונות בכלל שאר משימות הם וכבר בארנוה שם בכדי הצורך:

4 המשנה השניה וענינה לבאר החלק השני והוא שאמר סנהדרין ר"ל בין סנהדרי גדולה בין סנהדרי קטנה היתה כחצי גורן עגולה כדי שיהו רואין זה את זה ולא היו עומדין כגרן שלם אע"פ שהם רואים זה את זה בכך מפני שצריכין עדים ובעלי דין ליכנס ולדבר בפני כלם ושיהו כלם רואין בהם ומדקדקין בדבריהם הגדול שבכלן יושב בראש והוא שימינו מיוחדת לצד אחד וכל העגול בא מצד שמאלו ובסנהדרי גדולה אותו שמושיבין אותו בראש נקרא ראש ישיבה או נשיא והגדול שבשבעים בא אחריו ונקרא אב בית דין ואח"כ מושיבין אותן בסדר זה לשמאלו של זה לפי מעלתם ושני סופרי הדיינין יושבין לפניהם אחד מן הימין ואחד מן השמאל בכל סנהדרין אחד כותב דברי המזכים ואחד כותב דברי המחייבים וי"מ ששניהם כותבין דברי שניהם ר' יהודה אומר שלשה היו אחד כותב דברי המחייבים ואחד דברי המזכים ואחד כותב דברי שניהם והלכה כתנא קמא:

5 ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם פירוש דבר זה בסנהדרי קטנה של עשרים ושלשה שפעמים צריכין להוסיף בדיינין כגון שלא היה שם מטה לרעה אלא אחד או שהיה אחד אומר איני יודע וכל שאין באין לגמר עם התוספת מוסיפין שנים שנים עד שבעים ואחד ונמצא שהם צריכים להיות מזומנים לפניהם חכמים עד תשלום שבעים ואחד ואע"פ שתשלום זה היה נשלם בארבעים ושמונה אין דרך לעשות שורות תלמידים של עשרים וארבעה ביתר משורת הסנהדרין ולא לעשות שורות קטנות ומתוך כך עושין שלש שורות כל אחד של עשרים ושלשה שהם תשעה וששים בין כלם אע"פ שיש בה כ"א יתר על הצורך כלם כמנין שורת הסנהדרין שורה ראשונה לפני הסנהדרין ושניה לאחריה ושלישי לאחריה לפי מעלתם ואף הם עומדין בעגול כחצי גרן אלא שהסנהדרין יושבין על הספסלים ושורות התלמידים על הקרקע אבל בית דין הגדול לא הוצרכו לשורות של תלמידים שכל שנחלקו בית דין של שבעים ואחד בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות בין בדין משאר דיני תורה אין מוסיפין אלא דנין אלו כנגד אלו עד שימצא רוב המספיק לצד אחד ולמדת שלא נאמר סדר זה אלא לסנהדרי קטנה:

6 הוצרכו לסמוך ר"ל שנחלקו והוצרכו להוסיף וכן הדין אם מת אחד מן הסנהדרין סומכין מן הראשונה גדול שבה וכן השני לו אחריו וכשנסמך הגדול בא לו גדול שבשורה שניה ויושב בסוף השורה הראשונה וכלם נדים ממקומם ועולים מדרגה אחת ונמצא כשאחד נע כלם נעים והוא שאמרו כי נידי כלהו נידי וכן נמצא זה שהיה ראש לשורה שניה נעשה עכשיו זנב לשורה ראשונה והוא שאמרו הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים וכן כל שהוצרכו לסמוך כמה על סדר זה הם עושים וכל שהוצרכו לסמוך מצד מיתת אחד שנמצא המנין חסר בוררין להם אחד מן הקהל ומושיבין לו בשלישית ולא במקומו של ראשון אלא שבמקומו הראוי לו והיא סוף השורה השלישית על הדרך שביארנו:

7 והתבאר בגמ' שהסנהדרין אין רשאין לצאת ממקומם כל זמן ישיבתן שהוא בסנהדרי קטנה מאחר תפלת השחר עד חצות אבל סנהדרי גדולה שישיבתן מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים אין צריכין לישב כלם כאחד במקומם שבמקדש אלא מתקבצים בשעת הצורך ובשאר הזמנים יוצאין לעסקיהם ובלבד שישארו שם עשרים ושלשה בכל זמן ישיבתם והוא שאמרו דרך צחות אל יחסר המזג ר"ל השליש כמו שהתבאר:

8 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שבארנו הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: